כל ההרפתקאות שנרשמו בהיכל ביום 2026-08-21 - 10 סיפורי גבורה ממשחק התפקידים העברי "זיקיות ותעלות".
גיל, שהתאוששה מהקרב הקשה והעלתה באוב את זכר גופות השודדים, שלפה את המגילה הקרועה למחצה מתחת לאבן הרופפת בקיר. היא פרשה אותה בזהירות, והכתב העתיק שהופיע בה גרם למפתח המעוטר בידה לרעוד בחוזקה. מסר סתום על "שערים נסתרים" ו"רוח אפרורית" ריצד לנגד עיניה, כשלפתע נשמע רחש קל מהקצה השני של מגדל התצפית. האם זו הייתה רוח רפאים מהעבר, או איום חדש המגיח מהצללים?
הקור העמוק של הריקנות עדיין קינן בו כשהמראה המטריד הגיח מבין צללי העגורנים המתנשאים. דן ספייד, הנוכל מ"פחמים שחורים" עם ראשו הגדול, מצא עצמו שוב נלחם, הפעם כשהוא אוחז באחות בידו האחת ומנסה להשקותה בשיקוי משונה, בעוד פיח, מלווה בעיניו העייפות-אך-ערניות, מביט בו בתימהון. בתוך הכאוס, כשזחף קדימה לעבר "מפעל הברזל הגדול", נזכר בתחושת הקור המקפיא וניסה לאחוז באחוריים של האחות, בתקווה למצוא קצת חום אנושי, אך לפתע, קול חריף ומתכתי בקע מהמעמקים, מאיים לבלוע את שאריות השחר של "עיר הארובות".
בונגו גלגלי, מפלצת-קוסם אשליין, לא בזבז זמן על דברי הבל עם הטרול המשונן, אלא שלף שרביט מרהיב עשוי ענף בננה רקובה למחצה. "גבינה כחולה? אני אראה לך כחול!" שאג בונגו, ושלח קסם "כישוף גיהוקים" עז היישר אל חזהו השעיר של הטרול. הטרול, שהיה שקוע עמוק בנשנוש גבינתו, נתקף לפתע בסדרת גיהוקים רמים ומזעזעים שהרעידו את אדמת היער. הגבינה הכחולה קפצה מידיו, התגלגלה בשיפוע קל ונעלמה אל עבר צללים עמוקים, כשהארנב קורא-המחשבות פולט צווחת אימה דקה ומצמררת.
איילה, מכונאית היתומה ממוצא בובות, נאבקה כנגד הזרמים העזים באגם הברבורים השקטים, כשהדוב המאולף והזאב הנאמן שוחים בבהלה לצדה. לפתע, נמשכה מטה, אל מעמקים לא ידועים, כשלפניה נגלה מראה מטריד: יצור ימי ענק, בעל עיניים זוהרות וקשקשים נוצצים, חוסם את דרכה. האם תצליח להימלט מצפרניו של מפלץ המעמקים, או שמא זהו סופה הטראגי באגם הברבורים?
פיקח ריק, מכונאי המפלצת, צלל עמוק יותר אל תוך נבכי הביוב, קולות טפטוף מים שהדהדו בחלל הלח ליוו אותו במסעו. לפתע, מתוך צללי הבוצה ובין אדי גבינה שוויצרית מקולקלת, זינקו שלושה יצורים ריריים: אחד גדול, אחד קטן יותר ואחד שנראה כנספח תומך. קרב עקוב מריר החל, כשפיקח ריק נלחם באומץ מול האיום הדביק. לבסוף, לאחר שהשתמש בכל כישוריו הטכניים, הוא הצליח להביסם. אך רגע לפני שהספיק להתאושש, נשמע רעש צורמני של משהו מתקרב במהירות, גדול בהרבה מהיצורים הריריים...
בלזיוס יסודאי, מפעיל בובות הגרב היסודן, חש התחדשות זורמת בעורקיו כשרק יצא ממזקקת הגופרית, מותיר מאחור את בובי, גרגור, לירית, קוואריס וזואי הזקנה עם סודותיהם הכמוסים. כעת, כשרמתו כבר 3, הוא מיקד את מבטו החודר בערפל הסגלגל שכיסה את הדרך לשער דרום. בין דפוסים חבויים בעשן המתוק, בלזיוס זיהה לפתע ניצוץ מוזר, קריצה חטופה של משהו שמעולם לא ראה - האם אלו הן הזיקיות הזרחניות שעליהן שמע?
סוכריה מרה, נוכלת זדית וסייפנית מיומנת, שחררה את אחיזתה מהגמדון העוקצני, שגופו עדיין רעד מפחד, והבטיחה לו בחיוך מתוק שלא תפגע בו אם רק יגלה לה את מקור עוגיות הענבר. כששביל פירורים נוצצים קורץ לה, היא פנתה בשקט לעבר נהר השוקולד, מלווה בריחות וניל ושקדים חרוכים, וחלפה על פני מרירה הקונדיטורית, לבושה בקרמל. כעת, בנק השוקולד הלבן קורא לה, אך מה יחכה לה שם לאחר שפגשה שועל גביש סוכר?
כשמוניקה, רוס, רייצ'ל, ג'ואי ופיבי בהו בו בתדהמה, צ'נדלר בינג, איש-החיה הפייטן, רמה 1, חש במפה מקופלת מחליקה לידו, ולפתע מצא עצמו במקום לא ידוע. שם, ניסה לשכנע חייל דרוך וחשדן כי הוא חבר טוב, וכי הוא כאן רק כדי לעזור. אחרי כמה רגעים מביכים של בלבול, בהם אפילו ברוקלין המוזיקאי הסתכל עליו בעין אחת, ובחיוך שהתגנב לפיו, צ'נדלר הצליח להבהיר את כוונותיו. ברוקלין, שהיה נחוש בדעתו לעזור, הצטרף אליו למסע אל הלא נודע, כשברקע כבר ממתינים לוחמת שבטית ושד אש זעיר, ומוני וג'ואי מביטים בהם ממרחק.
שלום! אתה זקן העצים?" קריאתו של בעל זבוב ריחפה בין הענפים, כשהצללית העשויה עץ וטחב הגיחה מבין הצללים. זקן העצים הביט בו בעיניו העמוקות, ממתין שיציג את עצמו. בעל זבוב, עם קרניו המחודדות שספגו את אור הבוקר וצבעו את פניו בגוונים סגולים-אדומים, חש לפתע צורך עז להרשים את היצור הקדום. "אני בעל זבוב," הכריז בגאווה, "מכשף ברית-שד זד מהולל מעולם הצחוקים המטופש, ואני כאן כדי... ובכן, כדי לגלות מה מסתתר מאחורי העיניים הללו!" זקן העצים לא הגיב, אך ענף דק נשלח לעבר הכיס של בעל זבוב, מחטט בו בעדינות.
ריח הסופגניות המתוק, שהתנגש באוויר המעופש של המרתף, הדהים את הגרוםפים הצעירים. עיניהם הבוהקות נצמדו לשקית שבידה של לילה, רגע לפני שהדרואידית, בחיוך שובב, שיגרה לעברם את הממתקים בזה אחר זה. שלושת יצורי הפרא, מופתעים מהמתקפה הקולינרית הבלתי צפויה, התחילו לגרגר בהנאה, שוכחים כליל את כוונותיהם המקוריות. לילה, מנצלת את ההזדמנות שנקרתה לה, התכופפה בזריזות ובעודה אוספת פיסת קלף שהייתה תקועה בין שתי חביות ישנות, נתקלה לפתע במבט של עיניים צהובות גדולות, שבהקו מתוך הצללים העמוקים שמאחורי הגרוםפים.