היכל התהילה - 2026-08-04

ליליאן, זו שהייתה פעם צופית, התעקשה בנחישות, "שני ונשף, פִּרצו נא את הדלת הזו!" במבט נחוש בעיניה, כשקולות הלחישות העתיקות עוד הדהדו סביבם, היא שלפה סיכה דקה משיערה. אצבעותיה, זריזות ומיומנות, החלו לטפל במנעול העקשן. הדלת הכבדה, עשויה עץ בלוי וממוסמרת במסמרי ברזל חלודים, נראתה כאילו היא שומרת סודות אפלים. כשכמעט עלה בידה לפתוח את המנעול, נשמע קול חבטה עמום מצידו השני של הפתח, מותיר אותם תוהים - האם מישהו ממתין להם בציפייה?

השדון הקטנטן ייבב, זועק על סכנה מתקרבת, כששוקו-בוב וביסקוויט הביטו בהלם אל עבר בית עוגיות הסנדוויץ', שם קולות תיפוף מתכתיים ועשן מתוק יצרו אווירה מפוקפקת. "פצצה... אבל לא כזאת שמתפוצצת", מלמל שוקו-בוב, מבין שהפצצה הנוצצת שהציע הרוכל הייתה רק הסחת דעת. פתאום, דלת בית העוגיות נפתחה בחבטה, ומתוכה הגיחו דמויות ענק, עשויות עוגיות, נושאות כלי נשק מסוכריות גומי, והתקדמו לעברם בצעדים מאיימים.